גמרא
פירוש
מִי דָּמֵי גַּבֵּי צוֹנֵן צַדִּיקִים אוֹמְרִים מְעַט וְעוֹשִׂין הַרְבֵּה.
הָכָא סְפֵיקָא הוּא דִּלְמָא פָּחוֹת מִסֶּלַע וְיוֹתֵר עַל שֶׁקֶל קָאָמַר וְזֵירוּזִין הָוֵי אוֹ דִּלְמָא דַּוְקָא קָאָמַר וְנִידְרָא הָוֵי אתִּבְּעֵי.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי אַרְבָּעָה נְדָרִים הַלָּלוּ צְרִיכִין שְׁאֵלָה לְחָכָם כִּי אַמְרִיתָא קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל אָמַר תַּנָּא תָּנֵי אַרְבָּעָה נְדָרִים בהִתִּירוּ חֲכָמִים וְאַתְּ אָמְרַתְּ צְרִיכִין שְׁאֵלָה לְחָכָם.
רַב יוֹסֵף מַתְנִי לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא בְּהַאי לִישָּׁנָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי אֵין חָכָם רַשַּׁאי לְהַתִּיר אֶלָּא כְּעֵין אַרְבָּעָה נְדָרִים הַלָּלוּ קָסָבַר אֵין פּוֹתְחִין בַּחֲרָטָה.
הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אין חכם מתיר אלא כעין ארבעה נדרים הללו קסבר אין פותחין בחרטה – פירוש: אין חכם מתיר בלי חרטה אלא כעין ארבעה נדרים הללו שלא נעשו בכל לב שאם רואה1 החכם שאותו הנדר לא נעשה בכל לב כגון שהיה שרוי בכעס או שנתכון להכעיס חבירו או לאיים על בני ביתו אף על פי שאינו אומר לו הנשאל כי נתחרטתי במה שעשיתי מתיר לו מיד ואומר לו שרי לך מחול לך אבל אם רואה החכם שבכל לב נדר ועכשיו אינו יכול לסבול יותר ורוצה שיתיר לו אם יאמר הנשאל כי נתחרטתי במה שנדרתי אז החכם מתיר לו שעיקר התרת הנדר זו היא שמתחרט במה שנדר ונמצא הנדר עקור מעיקרו והיה ראוי שיהא מותר בלי שום התרת חכם כדאמר בפרק קמא כשהן תוהין נוזרין וכשהן מיטמאין ורבין עליהן ימי נזירות מתחרטין בהן ונמצאו מביאין חולין לעזרה אלא שאמרה תורה לא יחל דברו ולמדו חכמים לומר הוא לא יחל אבל אחרים מוחלין לו שאין אדם רשאי להתיר נדרי עצמו הילכך צריך החכם לומר שרי לך מחול לך אבל עיקר ההתרה הנודר עשאה לעצמו כשמתחרט הילכך כיון שבא הנודר לפני החכם ואומר לו כי נתחרטתי במה שנדרתי אין צריך החכם לפתוח לו שום פתח אלא אומר לו מיד שרי לך מחול לך וזו התרת הנדר גמורה אבל אם בא הנודר לחכם ואמר לו תתיר לי נדרי ואינו אומר לו נתחרטתי במה שנדרתי מפני שבשעה שנדר לפי צורך שעה נדר אלא שאינו יכול עכשיו לסבול יותר אף על פי שאומר לו כי מיכן ואילך איני רוצה שיהא נדרי קיים אין זו חרטה שאין חכם מתיר מיכן ואילך אלא עוקר הנדר דדוקא בעל מיפר מיכן ואילך ולא מעיקרו שאם נדרה אשתו בנזיר ואחר עשרה ימים שמע בעלה והיפר לה ביום שומעו מופר לה מיכן ואילך שאם תשתה עוד יין לא תלקה אבל אם שתת באותן עשרה ימים לוקה שאף על פי שהיפר לה בעלה לא היפר לה אלא מיכן ואילך ולא למפרע מעיקרו אבל החכם אינו כן אלא צריך לעקור הנדר מעיקרו ולהתיר קשר הנדר הילכך אם לא יאמר לו הנשאל כי נתחרטתי במה שנדרתי אלא אומר לו עד עכשיו נתרציתי בנדרי ומעכשיו אי איפשי בו תתירהו לי אין החכם יכול להתירו מפני שרוצה לעקור הנדר מעיקרו וזה לא עקרו שהרי לא נתחרט במה שנדר דהא ניחא ליה במה דקם עד השתא בנידריה ולא תיקרא חרטה יפה אלא כשאומר נתחרטתי בכל מה שנדרתי וצעור אני בכל אלה הימים שקיימתיו ולא מצאתי שעה או חכם שאשאל עליו עד עתה שאם הייתי מוצא לא הייתי עומד קשור בנדרי עד עכשיו זו היא חרטה גמורה שעוקר הנדר מעיקרו וראוי לחכם כשאומר לו הנשאל כי נתחרטתי בנדרי לבדוק אותו היאך היא החרטה שהוא אומר אם היא למפרע או אם היא מיכן ואילך ואם הנשאל אינו אומר נתחרטתי במה שנדרתי אלא בא ואומר תתיר לי נדרי סבירא ליה לרב אסי שאין פותחין לו בחרטה והאי פותחין הוא כמו פתח פיך לאלם שהוא אינו יודע לומר נתחרטתי ואנו שואלין אותו כלום נתחרטת בנדרך אם יאמר הוא נתחרטתי מתירין לו לא עבדינן הכי דשמא אינו מתחרט בכל לב אלא כמו ששומע מן החכם כך הוא משיב שאילו היה מתחרט בכל לב היה אומר הוא בעצמו לחכם נתחרטתי במה שנדרתי ודמי האי למאי דאמרינן בפרק חזקת הבתים כל חזקה שאינה עמה טענה אינה חזקה שהוא צריך לומר אתה מכרתה לי אתה נתתה לי במתנה ושטרא הוה ליה ואירכס ואם לא טען הוא כך אין בית דין פותחין לו פתח לומר דילמא הוה לך שטרא ואירכס וכגון זה פתח פיך לאלם הוא אלא טענת שקר היא זו שמשימין לו בפיו דאי הוה ליה שטרא איהו הוה קא טעין הכי הם הכי נמי השתא אם לא יאמר הוא בעצמו נתחרטתי אין פותחין לו לומר שמא נתחרטת שמא נשים טענת שקר בפיו וכשיאמר נתחרטתי לא יאמר אותו בכל לב אלא כפי דברי החכם כך הוא משיב כדי שיתיר לו נדרו אלא מה עושה לו החכם מרבה לו פיוסים ועושה לפינו עינינים ואומר לו אילו היו נעשים לך כאילו העניינים לפניך בעת שנדרת היית נודר אם הוא אומר לאו זאת היא חרטה יפה שעל ידי תחבולה הוא מתחרט לפניך למפרע ואומר אילו ידעתי שכל כך עתידים לעשות לי לא הייתי נודר כדאמרינן ההוא דאתא לקמיה דרבה בר בר חנה ואמר ליה אילו היו י׳ בני אדם שפייסוך כלום נדרת אמר לו לאו קסבר אין פותחין בחרטה שלא רצה לומר לו נתחרטת לו בנדרך שמא ישקר ויאמר נתחרטתי והוא לא נתחרט ועשה עיניו לפניו שהוא בעצמו יתחרט למפרע ורב הונא סבר פותחין בחרטה דההוא דאתא לקמיה דרב הונא אמר ליה ליבך עלך אמר ליה לא ושרא יתיה – פירוש: בלי שום תחבולה ופיוס שעשה לפניו שאלו ואמר לו אותו הלב שהיה עליך בשעה שנדרת ישנו עכשיו כלומר אותה הדעת אתה עומד או נתחרטת והוא אומר אין ליבי עלי כלומר נתחרטתי והתירו דקסבר פותחין בחרטה ולא חיישינן שמא נשים טענת שקר בפיו שאם היה רוצה לחטוא מי הזקיקו לבוא לפני חכם להתיר לו. אלא ודאי באומרו נתחרטתי מאמינין לו ומתירין לו ור׳ יהודה ור׳ ישמעאל בר׳ יוסי בהא פליגי בברייתא דר׳ יהודה סבר פותחין בחרטה הילכך אומר לו לאדם לב זה עליך ואם אמר לאו מתירין אותו ור׳ ישמעאל סבר פותחין בחרטה אלא עושין לו תחבולה ופיוס ואומר לו אילו פייסוך עשרה בני אדם באותה שעה כלום נדרת אבל כל זמן שהנשאל בא מאיליו ואומר נתחרטתי אין לך התר גדול מזה מיד אומר לו שרי לך מחול לך. עיין מה שכתבתי בעירובין בפרק הדר במהדורא בתרא.
אילו היו עשרה בני אדם שפייסוך כלום נדרת – ראיתי לאחד שכתב ואף על גב דליכא השתא עשרה בני אדם מפייסין כיון דמיפייס וקאי מאיליו אין צריך יותר ועקור הנדר מעיקרו. ואינו נראה לי שאם לא יראה הפיוס בעיניו אלא אומר לו אילו היו עושין לך כך וכך בשעת נדרך כלום הייתה נודר אין אלה אלא דברי בדות ותפלות שאומרים לו דברים שלא היו והוא מתחרט בדבר שלא ראה בודאי כשעושין פיוסים לפניו עכשיו ואומר לו אילו היו עושין לך בשעת נדרך כאילו הייתה נודר והוא אומר אילו ידעתי שכן היו עושין לו לא הייתי נודר זו היא חרטה יפה ועדין נראה לי שכך מחריטין אותו אילו ידעתה בשעת נדרך שכל כך עתידין לפייס אותך הייתה נודר ולא שיאמר לו אילו עשו לך אז כלום הייתה נודר שמה חרטה היא זו הרי אז לא פייסהו. אלא ודאי זו היא חרטה גמורה כשמרבין לו עכשיו פיוסיים ואומר לו אילו ידעתה מתחלה שכל כך עתידין לפייס אותך שלא תעמוד בנדרך היית נודר. אם הוא אומר אדעתא דהכי לא נדרי היא חרטה יפה וגם אם יאמרו לו אילו עשו לך אז כך היית נודר טוב הוא שנמצא שהוא מתחרט ומגלה דעתו שאם זה הפיוס היה נעשה לו אז לא היה נודר ואם כן אם היה יודע שאז שעתידים לפייסו לא היה נודר ואדעתא דהכי לא נדר אבל אם לא יראה הפיוס בעיניו במה יתחרט. תדע שצריך לראותו בעיניו דהא אמרינן לקמן דרב סחורה ור׳ שמעון דהוה להו נידרא למישרי וכל מה דהוו אמרי להו אדעתא דהכי מי נדריתו הוו אמרי אין ולא הוו מצו למצוא להם שום חרטה להתיר לו אמאי לא אמרו להו אילו היו מלך וכהן גדול מפייסים אתכם כלום הייתם נודרין ואם לא היה מלך וכהן גדול יאמרו להם נשיא וראש ישיבה או מלכי גוים אלא לאו שמע מינה צריכים לפייסו באותו הפיוס ומשום הכי מחריטין אותו באומרם לו אילו ידעתה שכך עתידים לפייסך אדעתא דהכי מי נדרת אם הוא אומר אדעתא דהכי לא נדרי היא חרטה יפה ואילו רב סחורה ור׳ שמעון מפני שהיו מכירין בעצמן כי לצורך שעה נדרו ובכל מה שהיו נודרין עושין לפניהן לא היו מכירין בדעתם שלא היו נודרין משום הכי לא היו מוצאין פתח לנדרם והם לא נתחרטו במה שעשו שאילו נתחרטו היו אומרין להן כי נתחרטנו והיו מתירין להן מיד אלא מפני שלצורך שעה נדרו לא נתחרטו אלא שנלאו לסבול יותר קשר הנדר ובאו לפני חכם שיפתח להם פתח על ידי תחבולה וסיבה שיעשו לפניהם ויחריטו אותם והם הכי נמי הכא כשאמר לו אילו היו י׳ בני אדם שפייסוך כגון שהיו עומדין שם באותה שעה י׳ בני אדם ופייסהו שלא יעמוד יותר בנדרו ומשום הכי מצאו לו זה הפתח אילו ידעתה בעת נדרך שעתידין לפייסך י׳ בני אדם כלום הייתה נודר.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״רוצה״.
הערות
Gemara
Peirush